ספר אורחים

שלא תדעו עוד צער

משפחת שירן היקרה, איתכם , איציק

אבינעם ורדה והמשפחה.
חזרתי לא מזמן מהאזכרה שערכתם לדניאל לציון 5 שנים לנפילתו בקרב. בכל פעם שאני נוכח באחד מארועי הזכרון שאתם עורכים לכבודו של בנכם הבכור, כמו גם בכל פעם שאני שומע את אבינעם מדבר על דניאל, אני נפעם מהדרך המכובדת בה הדברים נעשים. המילים המכובדות והמכאיבות כל כך הנן תמיד אמיתיות ונוגעות ללב. מילים שאומרות מעט ויחד עם זאת אומרות הכל.
לא פלא שילד כ"כ מוצלח ואמיץ גדל בבית כזה, עם הורים שאהבתם לילדיהם היא מלאה שלמה וללא גבולות. כפי שאמרתי לכם באזכרה, שמתי לב היום כמה נגה דומה לורדה עם מעט אבינעם, כמה גיא שגדל להיות עלם חמודות דומה לאבינעם עם מעט ורדה וכמה דניאל בתמונות דומה לשניכם.
אין דרך לנחם אתכם או דרך ממשית להשתתף בצערכם – דעו רק שאנחנו חושבים על דניאל מדי פעם ולא רק בימי הזכרון.

את כתובת האתר קיבלתי במייל מחברה לעבודה, לקח לי כמה ימים כדי לפתוח
אותו, הייתי צריכה הכנה נפשית. התמונות של הילדים היפים שבד"כ נראים בשיא פריחתם צובטת את ליבי כל פעם מחדש. אך ברגע שפתחתי לא יכולתי לסגור עד שקראתי את שכתבתם וכתבו על דניאל. האתר מקסים ! היה לכם את הזכות להכיר את הבחור המקסים ומה שנותר לנו הקוראים הוא לחבק אתכם חיבוק גדול
בידיעה שאין מילים לנחמה.

תהיו חזקים! רק משורשים משובחים כמוכם יכולים לצמוח ענפים נפלאים כדניאל!

הגעתי לאתר במקרה, ונשביתי בקסמו של דניאל. דניאל שלו ולשכמותו אנו חייבים את חיינו פה ואת שלוותנו. כמה גדולה האבידה, וכמה גדולים אתם ההורים שהצלחתם לנתב אותה לעשיה כה רבה לזכרו. מאחלת לכם, לילדיכם ולכל המשפחה רק אור ונחמה ושולחת חיבוק גדול. מירב.

שלא תדעו עוד צער משפחה יקרה, עלם חמודות הבחור

שמי גם דניאל ואני בת 13 נכנסתי לאתר הנצחה של דניאל שירן הבן שלכם
וקראתי עליו ועל חייו, מאד עצוב לי שהוא נהרג וזה ממש כואב בלב, אני גרה ליד הר שיפון ואני אוהבת מאד לטייל שם היה לי עצוב לדעת שזו הפעם
האחרונה שראיתם את דניאל במקום שאני כל כך אוהבת, אני יודעת שכל פעם שאני אגיע להר שיפון אני אזכור את הסיפור של דניאל והוא יישאר בליבי.

למשפחת שירן,לנגה תלמידתי המקסימה
בכל הימים שבשגרה,אני לא יודעת איך לאמר לך שאת מיוחדת במינך, בשקט בצניעות ובנשיאת הכאב, שניסתר בחיוכך המיוחד.
רציתי להגיד לך שאני ממש מבינה את העיניין עם המצלמה, ולהורייך שכל כך הרשימו אותי ביום ההורים בכאן ועכשיו. למדתם אותי שעור חשוב.
ביום זה מבקשת להשתתף בכאבכם שנפרש לימות השנה.בשבילינו זה היום של השותפות.
תמונותיו של דניאל מגדילות לספר מה גדול הכאב.
אורית

לא הכרתי את דניאל. מעולם לא פגשתי אותו, מעולם לא שמעתי עליו לפני שמת. אבל הוא החלל שאני נזכרת בשמו מדי שנה ביום הזיכרון. אני זוכרת את שמו, את תאריך לידתו, את תאריך נפילתו, את עיניו החודרות… לא מסוגלת לתאר לעצמי מה עובר עליכם משפחה יקרה. שרק תהיו חזקים.