דניאל שירן

04.08.2006 - 05.03.1986

המבט שהבין עוד לפני שהתחלתם להסביר; השתיקות שדיברו יותר מששמענו;
היכולת ללכת על הקצה אבל אף פעם לא ליפול;
הביישנות שהחביאה כל כך הרבה כישרון:
הכל נגמר ב-01:09 של ה-4 באוגוסט 2006 בקרב המר ההוא בלבנון.
דניאל שירן, שנלחם על הזכות להיות שם, נהרג מאש מחבלים.
תחנות חייו לא יכלו לנחש את הסוף הזה: תלמיד מחונן, ספורטאי, בשלן, ידען, מתנדב, חייל מצטיין. ילד שהוכיח שגם סופרלטיבים יכולים להיות נכונים. האחד שהחברים תמיד אהבו ללכת אחריו. הרגישו טוב יותר, בטוח יותר. גם בבילויים, גם בהרפתקאות משובת הנעורים וגם אחר כך – בצבא. סמכו עליו. פשוט סמכו עליו.
כך קרה שגם בלילה הארור ההוא דניאל היה בראש. הוביל את הפלוגה המסייעת בגדוד 13 של גולני עם ה"נגב" שלו. ראשון, לפני כולם. והם ירו על הראשון. תמיד יורים על הראשון. כך הוא גם יישאר לנצח. ראשון, לפני כולם.