הודעה חדשה
דניאל, שמעתי הרגע את אביך בגל"צ בדרכי מת"א לביתי שבראשון לציון
פשוט נכנסתם לי ללב ורציתי לחזק אתכם במיוחד ביום הזיכרון הזה
ובכלל , רק רציתי שתדע ממי שלא מכיר יש לך אבא מדהים ובכיתי איתו יחד כששמעתי אותו מספר עליך תהיה חזק שם למעלה כי למטה מרגישים עדיין הכל
צחי
שמעתי את הסיפור שלך, אבינעם, בגלי-צהל ולא הפסקתי לבכות. מיד עם פירסום כתובת האתר, פתחתי דפדפן וגלשתי לאתר… מה אפשר לומר? ילד מקסים ומוכשר.
אני כותב שורות אלו ומנסה לחשוב מה עובר לכם בראש – כל יום, כל שעה, כל דקה… הסיבות להמשיך… אתם גיבורים. אני משתתף בצערכם, ומקווה שלא תדעו עוד צער.
דניאל אני לא אשכח את העוגות של אמא שלך כשהיינו סוגרים שבת בפלוגה ג…היית אדם טוב אני מתגעגע אליך….אתה ממש חסר לי. אני לא אשכח שלפני הכניסה למרכבה ישבת על הדשא ואמרתי לך דניאל מה קורה אחי …ואמרת לי בסדר גמור. ישבנו קצת דיברנו ואז עלינו על ציוד ונכנסנו למקום המקולל הזה. רק שתדע דניאל שאני נקמתי את הדם שלך. נקמתי אחי ובלי רחמים. אחרי כמה שבועות שהלכת לעולמך הורדתי חיזבלון. ראיתי אותו דרך הטריגיקון. חיכיתי וחיכיתי עד שהצלב היה לו על הלב ואז פתחתי את הנצרה…. אמרתי שמע ישראל…וקיוויתי שאני אפגע במקום שאני מכוון. ואז שחררתי את הכדור הראשון ופגעתי איפה שכיוונתי. באותה שניה בזמן שהכדור רץ אליו חשבתי עליך על מה שהם עשו לך …. ולעומרי….ואז דניאל שחררתי עוד שישה כדורים כשכל כדור אני חושב על הדם שלך שנשפך ברחוב…לא השארתי לחיה הזאת לב עד שלא ראיתי את המוות שלו בטריגיקון שלי ואת החורים בקיר לא הפסקתי דניאל לא הפסקתי…..נקמתי נקמתי. אני מצטער שלא הייתי יכול לעזור לך בהיתקלות אני מצטער….היינו בבית אחר ברחוב אחר הקצין שלי גם נפצע מטיל….אני מצטער דניאל…שלא הייתי יכול לעזור לך ולעומרי. דניאל אני עדיין לא מסוגל לדבר עליכם בלשון עבר, לא יכול. אני זוכר את הקדרים בפלוגה ג…איך אני ואתה עשינו אימון עם דרורי הסמל שלנו….אני לא אשכח אותך. כמעט עברה שנה מאז שנהרגת ועכשיו אני במוצב ציפורן מסתכל על מרכבה המקום הארור הזה, איך הם חיים את החיים כאילו לא קרה כלום והלב שלי דניאל מלא ברע כלפי האנשים שעשו לך את זה…המכתב הזה הוא לך דניאל….אני מקווה שעכשיו אתה בגן עדן נח לך כי אני עכשיו שומר על ההורים שלך ועל המשפחה שלך. שלום דניאל, אוהב אותך……
איך נפלו גיבורים, איזה קסם של בחור, אין מילות הרגעה, רק הייתה להורים האבלים את הזכות הענקית להיות הוריו של דניאל. מרגיע שיש במדינה זו עוד בחורים כאלה, אך כנראה שאנו (במדינה) לא ראויים, אחרת למה הם הולכים??? כמה כואב וחבל שדוקא הטובים הולכים.
מחזקת את ידי ההורים שגידלו כאלה ילדים מדהימים, ומי ייתן ולא תדעו עוד צער ותזכו לראות רק טוב.
עצוב שבנאדם כזה יפה הולך…
יהי זכרו ברוך…
כואב הלב כואב
איזה גבר כמה חבל…
בתור לוחם צעיר בגדוד 13 שמעתי על הסיפור של דניאל ומאז אני פשוט מעריץ אותו יהיה זכרו ברוך
משתתפת בצערכם
ואולי אתה פה חסר לי.. אתה כאן, אתה שם, ובכל זאת אתה פה חסר לי…
תנ"כי פתוח בספר איוב
– איש מופלא ! למדנו גם אנו
לקבל את הרע כקבל את הטוב
בברכה לאל שהיכנו.
לוּ כמוך נדע בהגה והִי
לפניו לשפוך את השיח,
וכמוך נבוא בחיקו האבהי
את הראש העייף להניח ?
רחל
חשון, תרצ"א