ספר אורחים

דניאל, זוכר את החיוך התמידי על פניך, את השמחה והביישנות שתמיד ליוו אותך, לכבוד היה לי להכיר ולשרת איתך , לעולם לא אשכח אותך, מצדיע לך אח יקר.

ורדה ואבינעם – ביום חמישי האחרון פגשתי את ורדה בכנס של איגודי הקרדיולוגים ומנתחי הלב בתל -אביב, זמן קצר לפני שהענקתם שניכם את המלגה לזכרו של דניאל. לצערי מה שהיה צריך להיות מפגש משמח בין ידידים ותיקים היה רווי בעצב עמוק. "זה המפגש השנתי שלנו אמרה ורדה" ולא ממש היה לי מה להגיד אז לא אמרתי כלום. אחר כך ישבתי באולם כשעליתם לבמה ותמונתו של דניאל מוצגת מעליכם – איזה ילד יפה שמעתי מישהו מאחורי אומר – ומוכשר חשבתי לעצמי.כמה כח צריך להיות לכם להמשיך בחייכם.
אחר כך המשכתי להקשיב להרצאות.
לפני שעתיים חזרתי ממפגש מקצועי קצר בטורינו איטליה. למרות הקשיים לחזור ארצה בגלל התפרצות הר הגעש באיסלנד התעקשתי לחזור היום.נאלצתי לסוע 7 שעות – כל הלילה, במונית מטורינו שבצפון (ששדה התעופה שלה היה סגור) עד לרומא (משם היה ניתן לטוס חזרה ארצה). נשאלתי ע"י המארחים למה איני מוכן להשאר עוד מספר ימים במלון ובתנאים הנוחים במקום להסחב בדרכים. הסברתי להם שהערב מתחיל יום הזכרון לחללי צה"ל בישראל ובשבילי זהו יום קדוש לא פחות ואולי יותר מיום הכפורים. עוד הסברתי להם שכמעט לכל ישראלי יש מישהו קרוב אליו שנפל בהגנה (עם דגש על הגנה!) על מדינת ישראל ואזרחיה. אמרתי להם שאצלי בעבר היו אלה אחים מבוגרים יותר של חברים או שכנים בוגרים יותר, א"כ היו אלה חברים או חברים של חברים אבל כיום אלה הילדים של חברים וזה הנורא מכל – כמובן שחשבתי על דניאל באותו הרגע.
לא ברור לי אם הם יכולים להבין את משמעותו של היום הנורא הזה עבורינו אבל נראה לי שלפחות קבלו את המסר עד כמה אנו מכבדים את אלה שנתנו את נפשם בכדי שאנחנו נוכל להמשיך לחיות.

ורדה ואבינועם יקרים.
חושבים עליכם המון במהלך כל השנה – על המשא הכבד מנשוא אותו אתם נושאים יום יום שעה שעה – ובמיוחד ביום הקשה הזה…
מחזקים ומחבקים אתכם ואת גיא ונוגה.
בידידות,ליאורה,חנן,גיא ודנה.

דניאל מלא זמן שלא דיברנו
אני רציתי לומר לך חג שמח אחי חג שמח
אני מתגעגע אליך חבר יקר ואוהב אותך הזיכרונות שלי ממך תמיד קופצים לי במהלך היום לצערי אחי עוד ועוד אנשים טובים עוברים למקום המקסים שאתה נימצא בו אז אני בטוח שיש איתך עוד מלא אנשים טובים כמוך(דגן,אלירז,עומרי,מקונאן) השנתיים הקרובות הולכות להיות ממש משמעותיות מבחינה ביטחונית אף אחד לא יודע מה יהיה….
אני אומר לך דניאל המצב יכול להפוך בשניה להיות נורא מאוד יש מלא איומים על המדינה ועל האנשים שנימצאים פה
וכרגיל אחי היקר אנחנו אנחנו הראשונים שנקפוץ ונילך לקרב בלב שלם ובאמונה אמיתי וחסרת פשרות שמה שאנחנו עושים הכי טוב בעולם זה להגן על המשפחות שלנו ועל המדינה ועל החברים שנילחמים לצידנו אחי היקר אני בטוח שאתה וכל האנשים שהזכרתי פה תשמרו עלנו במערכה הבאה אני מתגעגע אליך אמון
הזיכרון הכי חזק שיש לי ממך זה במטולה ואני מאוד רוצה ללכת לשם אבל אני עדיין מפחד אחי לא יכול ממש לא יכול אולי יגיע יום שאני אוכל ללכת למוצב במטולה
דניאל שיהיה לך חג שמח אוהב אותך חבר יקר באמת!!!!
ולמשפחה שירן בבקשה תהיו חזקים אנחנו אוהבים אותכם ונותנים לכם כוחות להמשיך קדימה!!!

היה היו אי פעם בחורים

הלילה בא, ענן על הצמרת.
וקר לך ורוחך נרגז.
נדמה לך שכל אשה עוברת
איננה זאת מי שהיתה אי אז.
אני יודעת, ככה זה, כן ככה.
גם לבבי כמוך נאנח,
היו לילות שנמשכו עד שחר
וכל בחור היה אחר כל כך.

היה היו אי פעם בחורים,
אתם את זאת אולי אינכם זוכרים.
אחד אשר חבקני,
את כל חייו חיבק,
אחד שנשקני,
את כוכבו נישק.
אחד אמר, זכריני,
ארור מפר הברית!
אחד אמר, המתיני,
כי לי את לתמיד.
אתם אולי את זאת אינכם זוכרים,
אבל היו כאלה בחורים.

היה היו. הלכו ולא ישובו.
היה היו. טובים ואהובים.
כן, ככה זה. על כן השיר עצוב הוא,
כי את הטוב לוקח אלוהים.
אני יודעת, ככה זה, כן ככה.
בחור וטוב , בחור הוא וגם טוב.
אז למה זה כל המתים עם שחר
יודעים תמיד אחרת לאהוב?

היה היו אי פעם בחורים….
אתם את זאת אולי אינכם זוכרים.

היום בונים פה ארץ לתפארת.
ושיר חדש. ופרח. ונעורים.
והבנות לובשות שמלה אחרת.
כן כן, אבל
איפה הבחורים ?
איפה הם? שר הרוח בשלכת.
איפה איפה הם? שירו עמדי,
כי קר כל כך בלעדיהם ללכת
ואין זוכר אותם עוד מלבדי.

היה היו אי פעם בחורים…
אתם את זאת אולי אינכם זוכרים.

מילים: יעקב אורלנד
לחן: משה וילנסקי
ביצוע: שושנה דמארי

ביום הזיכרון לפני שלוש שנים,גילמתי את דמותו של דניאל בהצגה שהעלינו לזכר חללי צה"ל ולזכרו של דניאל במרכז קהילתי ברמת גן.
אז עוד לא התגייסתי לצה"ל ובעקבות הסיפור של דניאל הלכתי להיות לוחם בחטיבת גבעתי.
היום שהתעוררתי בבוקר כל היום הייתי בסידורים והשם של דניאל קפץ לי בראש.
ורוב היום חשבתי עליו,הגעתי הביתה ונכנסתי לאתר וראיתי שהיום הוא יום ההולדת שלו.
מאוד התרגשתי סיפרתי לאמא שלי שהיא במקרה במקצועה מתקשרת והיא אמרה לי שזאת הדרך של דניאל להודות לי שגילמתי את דמותו ושזה לא סתם שדווקא היום חשבתי עליו.
משפחת שירן,אני לא יודע אם תזכרו אבל בזמן שהעלינו את ההצגה,תיקשרתי איתכם דרך האימייל והזמנתי אותכם אבל אמרתם שאתם לא יכולים להגיע.
אני מאחל לכם רק טוב ושבת שלום

דניאל,יהיה זכרך ברוך

נער יפה .
חבל וכואב שנקטף.
משתתפת בצערכם , היו חזקים.

לא שכחנו: שְדֵה קֶטֶל

איך הפכה אדמת-לבנון שוב לשדה קֶטֶל ?
איך ניגר בה הדם, לחינם ולשווא, כמו מיץ פֶּטֶל ?
איך בבת-אחת נכרת הוד תפארת חייו, זיו פריחת עלומיו, יפי שפעת תלתליו של דֶקֶל ?
איך הפך מעשה יהיר, בלתי-זהיר, רשלני, קטלני, חלמאי, כושל, מרושל, שלומיאלי, קלוקל
של ראש מכשלה מתנשא, פתלתל-עקלקל-ערמומי-נכלולי-מתפתל-מהתל-נוכל, שלומיאל
למעשה סופני, אובדני, הרה-אסון, כורת-חיים, גודע, גווע, קורע, קוטל.
איך כפה את עצמו על עמו ראש מכשלה נהנתני-תועלתני-אנוכי כנטע זר, כמוֹץ, כקוץ בתחת, כשֶתֶל.
איך הפך בכך על כולנו במהלך תקופה בלהות ארוכה, תקופה סיוטית, כפויה, דוויה, איומה לעומס עצום, לסבל אימים, לאבל כבד, ליגון, לעול, למשא נורא, לנטל.
איך הותיר אחריו פרק זמן כה קצרצר, כה חולף בהיסטוריה
ראייה מציאותית עגומה-עצובה ללא שמץ, טיפת קורטוב של אופוריה.
איך הצליחה ממשלת-מכשלת אפסים-רופסים-טפילים-ננסים,
אזרחים תמימים, אדישים, בלתי-רגישים וטיפשים, בדרך-לא-דרך להכשיל, להמעיד, לנטרל.
איך וכיצד כך הפך לו אזרח קטן בארצו, במדינתו, בחברתו, בקרב עמו
לחסר-אונים, חסר-ישע, נעדר תקווה לחלוטין, עף-נידף-תלוש-מיטלטל

יהי זכרו ברוך
תהיו חזקים.

והנה שוב מגיע תשעה באב…
בביקורי אצליכם רציתי כ"כ לומר הרבה דברים אבל המילים קצת נעתקו מפי. רצית לומר כמה אני אוהב אותכם, כמה אני משתתף אתכם בצערכם, ועד כמה אני שאפשר הייתי רוצה לחבק, ולתמוך ופשוט להיות בשבילכם.
היום הזה, תשעה באב, הוא יום אבל לאומי על כל הייסורים והתלאות של עמינו מיום חורבן הבית ועד היום.. היום כולנו, כל עם ישראל משתתף בצערכם הפרטי,(גם הוא בצורה כ"כ סמלית היה בתשעה באב) מעריך ומוקיר את הקרבן הכ"כ כבד הזה, שבודאי לא היה לשוא,שהיה בצורה כ"כ אצילית ופשוטה למען עם ישראל, למען החברים, המשפחה ולמען כל המדינה כולה. בזכות בנים כדניאל ושכמותו, עמינו מצליח להחזיק ולשרוד כ"כ הרבה שנים. באהבה, הערכה, הערצה ותחושת שותפות אמיתית. אליה