הודעה חדשה
משפחת שירן היקרה
רציתי לשתף אתכם במחשבותי בעת האחרונה. לפני מספר חודשים נולד בני הבכור אלון שהינו גם נכד ראשון להורי. כאביו אני מעביר איתו שעות רבות בהתבוננות בו, טיפול בו, האכלתו, החלפת חיתוליו והרגעתו וכעת כשגדל מעט גם בנסיונות לשחק איתו. מדובר בשעות רבות בהן הינך מעכל שאתה הורה לילד ותחושת האחריות והדאגה מציפה אותך כמו כן במחשבות מה יהיה עתידו של ילדך והאם הוא בטוח בעולם הזה. אתה אומר לעצמך שאתה מוכן בכל רגע נתון למסור את חייך ורק שילדך חס וחלילה לא יפגע ממשהו. פעמים רבות אני נזכר בדניאל ומדמיין אתכם ורדה ואבינעם כהורים צעירים לדניאל שרק נולד והיה בנכם הבכור וגם הנכד הראשון. אני מבין כמה שעות אינספור ביליתם איתו מהרגע שנולד וכמה נקשרתם אליו וכמה אהבתם אותו באהבה אינסופית לכל אורך חייו. כתבתי בעבר שאני יודע שלאבד ילד זהו ללא ספק הכאב הכבד מכל, אך כעת אני מבין מעט יותר טוב משמעות זו ומוקיר את קדושת החיים. הערב, ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, אני אוחז את אלון ואומר לו ובעיקר לעצמי שעד שיגיע לגיל 18 אולי כבר לא יצטרכו אותו כמו שאמרו לי כשהייתי קטן. אני מקווה שלמרות הספק הגדול שמקנן בתוכי אולי משאלה זו תתגשם ובאמת לא יצטרכו אותו. בכל זאת, יש למדינה 18 שנים להגיע לשלום ושלא נזדקק עוד לאף חלל צה"ל אחד, זה נראה לי היום די הרבה זמן. תמיד נדע שמותו של דניאל לא היה לשווא והוא נהרג כאשר נלחם בחירוף נפש בהגנה על המולדת. כולנו חייבים לדניאל ויתר חללי צה"ל את חיינו ואילו המולדת חבה להם את עצם קיומה. לעולם לא נשכחך דניאל. אוהבים ומחבקים אתכם משפחת שירן היקרה. ערן ומאשה רימרמן.
לנגה, למרות שאני לא מכירה אותך. שולחת לך חיבוק גדול. עירית
סיפורו נגע בי מאוד – מאחל למשפחתו היקרה למצוא ואילו מעט נחמה ולעם ישראל אאחל עוד בחורים כאלה טובים ומשובחים.
כל כך גיברוים הלכו מאיתו , קשה לעכל את המחיר שאנו משלמים פה, ככל שאנו מבקשים יותר שלום אנו סופגים יותר
ורדה ואבינועם היקרים
מפריז הרחוקה, שאף רחוקה עוד יותר ביום זה, אני חושבת עליכם ועל דניאל. היום במהלך הטקס בשגרירות ישראל שאלו אותי ילדי האם יש סיכוי שישמיעו את השיר על דניאל. אחרי הטקס שרנו לעצמנו על דניאל יפה התואר דניאל שלי הנגביסט מגולני…
אוהבים וזוכרים
יואב איריס ברק עדי יובל איתן ומלאכי
משפחת שירן היקרה, ליבי איתכם.
איציק בן דור
משפחה יקרה!!! כל שנה ביום הזיכרון אני חושבת הרבה על המשפחות השכולות ומשום מה עליכם בפרט. משהו בדמותו של דניאל נחרט במוחי ולא מרפה.
הפנים האלה של הבחור יפה התואר הזה שלא נמצא כבר בנינו ולחשוב על כל מה שהוא היה יכול להיות ועל כל מה שאתם הפסדתם. אני יודעת שלכם הזיכרון הוא לא רק פעם בשנה, אלא כאב שמלווה יום יום שעה שעה. למרות שביכול ממשיכים בשיגרת החיים, מרגישים את האובדן והחסר הנוראי.
דניאל שלכם היה מלח הארץ, בחור משכמו ומעלה עם מוטיבציה אדירה להראות שעלינו להלחם על מה ששייך לנו גם אם המחיר הוא כל כך כואב.
דניאל שלכם יצא לקרב בעיניים פקוחות כשידע שהסכנה אורבת בכל פינה, אבל בכל זאת בחר במה שבחר והלוואי ולו רק מזה תמצאו נחמה לנפשותיכם.
מחבקת אתכם ומחזקת ידכם עם דמעות והלוואי שלא תדעו עוד צער
אמן!!!
לדניאל היקר ז"ל,
היום יום הזיכרון הרביעי וכמעט ארבע שנים עברו.
וכמו תמיד, זוכרים אותך ולא שוכחים. אף פעם לא.
יהי זכרך ברוך לנצח!
לבני המשפחה -באבלכם, יהי זכרו ברוך ולעד
שוב מגיע יום הזכרון, וכמו כל שנה אני נזכרת בשמו של דניאל, אחד השמות הבודדים שנחרטו לי בזיכרון מאז המלחמה, וחושבת עליו ועליכם. יהי זכרו ברוך ושלכם יהיה רק טוב ושלא תדעו לעולם עוד צער.