למשפחה,
אין לי ממש ניחומים, כי בנכם היה ממש אוצר ואכן, הטובים והראשונים הולכים. אני רק יודע, ביני לבין עצמי, שני דברים: בזכותו, אנחנו קיימים כאן וכולנו חייבים, לכם ולו, המון. שנית, בהיעדרו ובהיעדר טובים אחרים כמוהו, המקום הזה נהיה פחות ופחות טוב, פחות ראוי. המדינה הזו ובתוכה כולנו, חסרים את דניאל ושכמותו, ואולי, במובן זה, אסונכם הוא אסוננו. שלא תדעו יותר צער.