אבינעם וורדה,
שום דבר שאכתוב כאן לא יקל על כאבכם ולא יכול להסביר את מה שהרגשנו איריס ואני כששמענו על אסונכם. הכרנו את דניאל למעשה ממש מן הלידה, אני זוכר את ורדה בחדרי הלידה בהדסה בירושלים, כשבאנו לבקר אותה יחד עם קבוצת הלימוד כסטודנטים לרפואה. בהמשך עברנו כמעט יחד לחיפה ודניאל היה תמיד מתרוצץ בסביבה כשלמדנו יחד לבחינות. ילד מוכשר וערני. א"כ עקבנו אחריו יותר מסיפוריו הגאים של אבינעם. הילד גדל להיות בחור חמד, שהגשים במלואן את כל תקוותיו של אביו. אין לי ספק שלו ניתן לו היה מגיע הרחק ומשיג את כל מה שהיה רוצה.
לסיום: בטקס של היסתדרות הרופאים בבנין הקונגרסים בחיפה כשאילת, ביתי בת ה – 12, ראתה את תמונתו של דניאל מתנוססת על המסך היא לחשה לי באוזן -"אבא איזה ילד יפה הוא"
שלא תדעו עוד עצב,
איריס ואמנון זלוטניק