ורדה, אבינועם, ילדיכם וכל המשפחה, מסתבר שישנם דברים כל כך לא הגיוניים בחיים, כמו זה שעתה אני כותבת אליכם על בינכם שתמונתו לא יוצאת מנגד עיני, בחור שעתידו היה לפניו ונגדע בעודו באיבו. כל כך לא הגיוני שאני מסתכלת בתמונתו שעיניו כל כך מדברות ופניו קורנות כל כך הרבה אור, אך ליבו נדם.אין הגיון ואין גם צדק. כל כך חבל שלא יצא לי להכיר את דניאל, בודאי היתה חוויה להימצא במחיצתו של עלם חמודות זה, אך מהתמונות שראיתי בביקורי אצלכם ומהתרשמותי מכל המסופר באתר זה, עם כל ההחמצה של אי ההכרות, למדתי רבות על בחור זה שהיה משכמו ומעלה. בודאי רבים אמרו לכם ברגעים הקשים ועדיין אומרים: היו חזקים, ואיך אפשר להיות חזקים עם אובדן שכזה, עם פעירת תהום כה עמוקה בחייכם, אך בכל הרע והעצוב הזה, אני סבורה שדווקא האתר הזה רצוף הזכרונות והתמונות מימים מאושרים ונפלאים, אולי כן יחזק אתכם ויאיר לכם את החלק החשוך שנפל עליכם ללא כל התראה מוקדמת, אמנם העצב תמיד ישאר, אך הגאווה תרים את ראשיכם. שלכם, בתיה זיו (האיגוד הקרדיולוגי בישראל)