ספר אורחים

אז היום השתחררנו,כל המחזור. כאפה רצינית לשבת פה ולחשוב עלייכם.
אנשים התחילו ללמוד ולעבוד. רק אתם תישארו תמיד חיילים.העצב נשאר,בדיוק כמו ביום ההוא..
לא נשכח אתכם לעולם. נוב 04.

דניאל היקר אני מתגעגע אליך אני מצטער שלא הייתי יכל לעזור לך סליחה…אני עדיין זוכר את אותו לילה קשה לי..
אני עוד זוכר את הצעקות בקשר כל רגע …אני זוכר.
איך שבאנו שבאנו לחלץ אותכם אבל זה היה כבר מאוחר מדיי…אני מקווה שאתה נח עכשיו חבר ואתה למעלה שומר עלינו פה למטה ואני מקווה שיש לך שלווה עכשיו ושקט… אתה חבר טוב

אני לא הכרתי בכלל את דניאל ז"ל עברה שנה וכמה חודשים מאז הסתיימה המלחמה הנוראית הזו שגבתה מאיתנו קורבנות לחינם נכנסתי לאתר הנופלים במלחמת לבנון השניה וראיתי את התמונות של כל החיילים שלחמו במלחמה והתבוננתי אך ורק בתמונה של דניאל שירן ז"ל נכנסתי לאתר ההנצחה שלו והתבוננתי בתמונותיו המדהימות אשר מעידות על פניו איזה אדם טוב ואיכפתי הוא היה קראתי עליו הכל כתבות תגובות וכל מה שיש באתר אני מצטערת שלא יצא לי להכיר אדם כזה מדהים כמו דניאל ז"ל בזכותו ובזכות גבורתו והלוחמים שלחמו יחד איתו ובלעדיו אנחנו תושבי הצפון חיים בשקט ושלווה איני יודעת מזה כאב בחיים לא חוויתי דבר כזה ולא ארצה לחוות אבל אני יודעת שכל אחד חווה כאב שכזה או יותר גדול הלוואי והיייתה לי הזכות להכיר את דניאל ז"ל הייתי הבנאדם הכי מאושר שיש אם הייתצי מכירה אותו אבל זה לא יכול להיות אני יודעת שלאבד ילד זה הדבר הכי כואב וקשה שיש אני משתתפת בצערכם תהיו חזקים והאמת שאני ישמח להיות בקשר איתכם לכתוב לכם לפעמים ולדבר איתכם ולדעת עוד על דניאל ז"ל אשר נמצא למעלה במרומים ונח על משכבו בשלום ומשגיח עלינו יחד עם בורא עולם.
אתם הפרחים של המדינה אתם הכל בשבילנו בלעדיכם מזמן לא היינו בחיים תודה לכם שאתם שומרים על המדינה אבל חלק מכם נהרגים ומשיארים בנו עצב כאב וכעס כלפיי המדינה שלקרב אתכם שלחה שחשבתי ל דניאל ועל כל חייל וחיל שנפל בקרב חיברתי משהו קטן במקלט בזמן המלחמה וארצה שמשפחת שירן ומשפחות הנופלים יקראו את זה ויראו שזה מוקדש לבנם שנפל במלחמה
הוא היה חייל במדים ירוקים.
הוא היה עוד נער צעיר בשנים.
הוא אהב לחייך. מעולם לא רטן.
אך יותר מכל הוא היה שאפתן.
הוא עזב חברה שבוכה וכואבת,הוא עזב משפחה חמה ואוהבת.
הוא רצה שלום, ושנא מלחמות הוא נפל בקרב ושבר לבבות.

אין מילים
מאחלת לכם את כל הכוחות שבעולם לעבור את מסע השכול הארוך והכואב.
משתתפת בצערכם ומבינה את החלל שבכם

יהי זכרו ברוך

דניאל אם אי פעם פגעתי בך אני רוצה לבקש ממך סליחה….ואנייודע שאתה שומע אותי שם למעלה אני באמת מצטער אם אי פעם פגעתי בך בטעות…ומצטער שלא באתי להזכרה שלך בגלל שלא שיחררו אותי מהבסיס אבל אני נישבע לך שאני תמיד אזכור אותך ואתה מאוד חסר לי ואני מאוד מתגעגע….אליך ומקווה שאתה נח לך שם למעלה…תשמור עלינו אחי… באהבה ובערכה ובכבוד רב מאור גלם אח לנשק….

כשקיבלתי מחשב,מחשבה ראשונה היתה לכתוב באתר של דניאל. ועכשיו אני יושבת
מול המקלדת ואין מילים שיכולות לבטא את הרגשתי.
אני נזכרת בדניאל התינוק(בן יומיים שלושה) כאשר ראינו אותו לראשונה בבקורנו עם גנק בדירת סטודנטים שלכם בירושלים. אני נזכרת בדניאל בן שנתיים או שלוש שלהפתעתה של ורדה,הסכים להשאר אצלנו,הסתתר מאחורי הוילון ושעות שחקנו במשחק "איפה דניאל". ובדניאל עלם יפהפה בבת מצוה בשורש,כשכל הבנות התלחשו מי הוא הבחור הזה. ולבסוף לתמיד ישאר בזכרוני יום שישי הנורא,כאשר סטלה צלצלה ואמרה רק שתי מילים "דניאל איננו".
אני חושבת עליו ועליכם יום,יום,שעה,שעה הייתי רוצה לעזור,להושיע….
אומר רק לאבינועם,ורדה,גיא ונוגה אני אוהבת אותכם,מחבקת אותכם
הנולה

אני לא מכירה את דניאל ז"ל אישית…אבל אני מאוד מעריכה כל חייל שנילחם למען השגת המטרה…ראיתי בפליקס את הסירטון לזיכרו של דניאל בליווי שיר מרגש מאוד ואף על פי שלא הכרתי אותו…את הנגביסט הצעיר היפיפה הזה,הרגשתי פתאום שאני מכירה אותו שנים ודמעות זלגו מעיני ללא מעצורים. אני מצדיעה לכל חיילי צבא הגנה לישראל שאין כמותם בכול העולם! וכמובן לדניאל שמסר נפשו על הדבר עליו נלחם לקבלו!

לא הכרתי את דניאל
ובכל זאת, שמו נותר חקוק בזכרוני, התאריך הזה נותר חקוק בזכרוני, תמונתו נותרה חקוקה בזכרוני, ולעולם ישארו.
בזכותו ובזכות כל החיילים האמיצים שלחמו ולוחמים יש לנו מדינה.
אין לי מילים לנחם על אובדנכם. גידלתם ילד נפלא לתפארת מדינת ישראל, אתם צריכים להיות גאים… שלא תדעו לעולם שום צער.

"אנו ניפגש בסוף דרכים ושאלות
ניפגש בתום ימים רבים
בתום הרבה לילות…"

יהי זכרו ברוך.

ורדה ובינועם.
שמי עוז אלמקייס אני בן דודה של עמרי.
היום הזדמן לי להכנס לאתר של דניאל ולהרגיש כמה הידיים הולכות לבד כמה מבקשות לדעת, להסתכל ללמוד מי היה דניאל.
היה לכם ילד יפה העיניים שלו אומרות הכל. אין לי הרבה מה לומר לכם כי בטח שמעתם המון, בטח כל מילה שאומר לכם כבר נימצאת במילון השכול שלכם.
רינה סיפרה לי שאתם אנשים נדירים אז שמרו על עצמכם מלאו את הירושה שדניאל בטח היה רוצה לתת לכם.
תנציחו אותו רק בשימחה כי הוא ראוי לה .
שתדעו רק נפש מאושרת עד כמה שאתם יכולים.
אין לי עוד מה לרשום למרות שידיי מבקשות. רק כח ונחת תמיד.
עוז.

בדיוק אתמול חשבתי עליך. שמתי מוסיקה בחדר וחשבתי כמה בא לי לצאת לרקוד, כל החברה, ואז אתה קפצת לי לראש.
הייתי חושבת עליך לא מעט, אבל את זה אף אחד לא יודע. הייתי מסתכלת עליך לפעמים, חושבת כמה אתה יפה, ולמה אתה מסתובב עם האנשים האלה ולא עם אנשים יפים כמוך. הייתי תוהה לפעמים מה היה קורה אם מתישהו אחד מאתנו היה צובר מספיק אומץ. לפעמים כשהייתי מסתכלת עליך היית מסתכל עליי, והיו לנו החלפות מבטים משונות כאלה. אבל אתה ידיד שלי, חבר טוב של שאר החברים שלי, ואני יודעת עליך כל כך מעט. ועכשיו כותבים הכל בלשון עבר. היית ידיד, היית חבר טוב, ידעתי עליך כל כך מעט.
כל כך הרבה רגעים חשבתי על כמה אתה יכול להיות מישהו הרבה יותר משמעותי בשבילי. אבל היית פשוט אתה, הבחור הזה שתמיד היה בא עם החברים. ותמיד כשהיית שם, הרגשתי טוב יותר. עכשיו, כל מה שהיה אסור, נאמר. עכשיו כשהלכת, אני מגלה עוד ועוד על האדם שהיית, איך אנשים הכירו אותך כמו שאני אף פעם לא העזתי. תמיד היית קצת ביישן, אבל העיניים שלך דברו בשם עצמן. ראיתי איך החלפת המבטים הזו לא הייתה סתמית. היא לא הייתה גם בשבילי, אפילו שבדרך כלל הסתרתי את זה היטב מאחורי הבירה והסיגריה.
היום קברנו אותך. בטקס מפוקפק ברשמיותו, שלוש יריות סגרו את הלוויה שלך. אבא שלך נאם היום, וכולם בכו, חברים שלך לא מסתדרים פה בלעדיך. אוהבים אותך כל כך, ולתמיד. בכיתי רק כשהגעתי הביתה והבית התרוקן. השם שלך מרצד על המסך, כתוביות רצות בתחתיתו. התמונה שלך מופיעה לפחות פעם בחצי שעה. כל מבט בתמונה הוא כמו סכין. אמרו שלחמת בעוז ובגבורה, ואני מאמינה. אמרו שהיית מצטיין, שהיית חבר טוב, שהיית יפה ומקסים וכולם אהבו אותך, אני מסכימה. והנה, אתה כבר לא כאן, ולעולם לא תחזור. המלחמה הארורה הזו שיתקה את כולנו, אבל אנחנו נשוב לשגרה כשכל זה יסתיים, ואתה כבר לא תהיה שם. הלכת, ורק עכשיו מצאתי את האומץ לבקש, להכיר אותך, לראות אותך מקרוב. הנוכחות שלך תחסר לי. רציתי להגיד שלכולנו, אבל זה לא נאום, ואין פה אף אחד מלבדי בחדר או בבית. דממה שוררת בדירה, ואני חושבת על כל הפעמים בהם החיוך שלך היה מאיר את החדר. כמה כולם אהבו אותך, ואני לא הספקתי.
אחות קטנה, אח קטן, הורים, וסבא שלך. סבא שלך בכה כל כך היום. היית כל עולמו. חברים שלך בכו, כי היית פשוט חבר כל כך טוב, כל כך נאהב.
היית חייל, לוחם בדרום לבנון הספק נטושה. האויב הכניע אותנו בכך שלקח לנו אותך. לא לנו. לי. גם לי מותר להיות עצובה.
דניאל, עכשיו אתה רואה הכל מלמעלה. יש לך כנפיים ואתה שט ומתבונן בהריסות שנותרו אחריך. אז קח לך זמן, תתבונן במשפחה, תתבונן בחברים מהצבא, תתבונן בחברים מהבית, תתבונן במדינה הזו, במלחמה הזו. ואני אחיה עם הזיכרון שלך נצור בלבי, ועם תקווה שיום יבוא ותקדיש דקה מזמנך, לקרוא את המכתב הזה, ולהתבונן רגע בי, כמו שתמיד התבוננתי בך.

לזכרו של דניאל שירן ז"ל, בן 20 במותו, לוחם בחטיבת גולני, שנפל בקרב על מרכבא שבדרום לבנון 4.8.2006