הודעה חדשה
שלום,
אני לא מכירה אתכם.
שמעתי היום בבוקר את סוף הראיון אצל רפי רשף ונכנסתי לאתר ההנצחה שלכם.
סיימתי לקרוא את סיפור חייו של דניאל ואני יושבת כאן, במשרדי, בעצבות ובכי. סוגרת את הדלת – להיות דקה איתכם. עם אבלכם. עם העצב העצום שבלבכם.
אין לי מושג מי אתם, אנשים יקרים.
אני לא יכולה לשנות כלום. אני מלאה בייסורים גדולים על שאיבדם את ילדכם. אהובכם.
כל כך קשה להמשיך לחיות עם בור ענק שכזה.
אין לי מילים שיתארו את חוסר האונים הנוראי של לחיות לצל חיים שכאלה – ואני אפילו לא מתיימרת לנסות להרגיש את מה שאתם מרגישים.
אני שולחת אליכם חיבוק אוהב, מלא, וחם.
שתמשיכו בזיכרון היפה של מה שאתם זוכרים מדניאל.
לאמר שלא תדעו עוד צער – היא קלישאה חזקה יותר ממשמעות המילים המרכיבות את המשפט שלה.
אך אין לי אלא לאחל לכם, שאכן, לא תדעו קושי יותר גדול משיש לכם כבר.
שתמשיכו לחיות את דניאל שלכם.
גליה
כמילואימניק שגוייס בצו 8 ולחם את המלחמה הזאת אני לא מצליח להבין את גודל ההאבדות שהמשפחות חבו ולעולם אי אפשר לשכוח…
צריך לזכור ולהודות בכל רגע בחיינו
שלום משפחה יקרה
יש רגעים שהשתיקה יפה להם. בכיתי היום בבוקר מול מכשיר הרדיו באוטו, ואני בוכה עכשיו. כל מה שאומר לא ינחם, כל מה שאומר יהיה פחות מהעצב העצום שבליבי ומדאגה ענקית לכם.
תרשו לי פשוט לשלוח לכם מספר שירים שכתבתי
* * *
את השמש הזאת לא אוכל לכבות לעולם
את הגשם הזה לעולם לא אוכל להפסיק
על כאב בנפשי לא אוכל לגפר לכולם
ואת רוב חלומות כנראה להגשים לא אספיק.
כך שכל החיים הם רק צליל של ציוץ הציפור.
לחיות זה כאילו פתאום להתעורר מחלום.
וברגע הדין תבקש להביט לאחור
ולראות ילדך מנפנף בידו לשלום.
מאז המלחמה
מאז המלחמה השקט לא אמין
ואהבה לארץ אינה דיה יותר
היכן אשאב כוחות כדי להאמין?
היכן אשאב כוחות כדי לא לוותר?
כאן לא נפגע גופי ולא נחרב ביתי
אך התנפצו תקוות לרסיסים גדולים.
רק לב אינו מרפה ללחוש את תפילתי…
מאז המלחמה השקט לא אמין.
נושא הבשורה
הוא יודע הכל, הוא עומד מול הדלת
עוד שניות יפתחו שערי גיהנום…
הוא נושא בשורה להורים המומים.
הוא יאמר: "נפל מות גיבורים".
הוא יודע הכל. הוא שקט ורגוע.
עוד שניות צעקה את השקט תשבור
ואחריה יבואו שנות געגוע
כאב ומבט תמידי לאחור.
הוא יודע, וכובד ידיעתו
מקשה על ליבו ולוחץ מבפנים.
עוד שניות הוא ימסור להם את בשורתו
וישנה את חייהם לעולמים.
* * *
מתוך דמעתיך תצמח שמחה.
מתוך תפילותיך תצמח ברכה.
מתוך בדידותך תצמח אהבה
וכל זה מונח על כפה של תקווה.
רק זה שעמל עבודת עבדים
למען רגעי שמחה בודדים,
רק זה שראה את השכול בעיניו
יזכה בשמחה הגדולה של חייו.
משפחה יקרה. אין כאב שיותר גדול מהכאב שלכם, לא מילים ולא זמן לא יפחותו את הכאב הזה. עם הזמן לומדים לדחוק את הכאב יותר ויותר עמוק ולתת לשגרה לסחוף אותנו. אני מחבקת אותכם חיבוק גדול ומקווה שתמצאו את הכוחות להמשיך יום ועוד יום. אני מודה לכם על שפתחתם בפניי את דלת חייכם. הייתה לי הזכות להכיר ולו מעט את דניאל דרך האתר הזה והייתה לי הזכות לגלות איזו משפחה נפלאה יש לו.
בכבוד רב
אלה
משפחת שירן היקרה! אני בטוחה שדניאל מסתכל עכשיו מלמעלה ורוצה שתמשיכו לחיות ולשמוח.תהיו חזקים ותמשיכו את הנצחתו של הבן המיוחד שלכם. שלא תדעו עוד צער.
שמעתי את השיחה הבוקר עם רפי רשף. נהגתי והדמעות זלגו .מסביב נהגים בדרכם לעבודה , אמהות בדרכן לגן . המילים של האב ברקע , הלב שותת והעולם כמנהגו נוהג . איך אפשר לאבד ילד לתפארת והעולם לא עוצר וזה כל כך סופי ובלתי אפשרי . התקשרתי לבעלי שהיה בדרכו לעבודה וקולו רועד . גם הוא האזין לשיחה בהזדהות עמוקה .אין מילים יש כעס על
עוד מעט שנה… אני לא מאמינה.
9 חודשים עברו,ואני יושב בבית.סוף סוף יש לי זמן.ואני מנסה לחשוב על משהו ראוי לומר ולא הולך לי.
יש כל כך הרבה זכרונות ממך,דניאל. מהמסלול,מהמבצעית,ולבסוף מהמסייעת..
אין לי מלים לתאר,כנראה שגם לא יהיו.
אך הכאב היום הוא בדיוק כמו ביום ההוא.אולי יותר.
אבינועם-אל האתר הזה הגעתי במקרה,אני חושב שמוטב לך לפרסם אותו. לפחות בגדוד.שיכירו הצעירים יותר.
משפחה שירן היקרה!
רק בכדי לראות את המלאך הקטן הזה שכבר לא נמצא איתנו,
אני אפילו לא מכירה אותו וסיפור זה נגע לליבי הדמעות יוצאות ויוצאות ולא מפסיקות מאחלת לכם שלא תדעו עוד צער.
"תיהיה נשמתו צרורה בצרור חיינו"
לא נשכח אותו לעולם
משפחת שירן.
אין מילים לנחם על האובדן , בהתבוננות באתר ההנצחה המילים יפי הבלורית והתואר מקבלים את המשמעות האמיתית.
בזכותפ ובזכותכם אנו כאן.
מי יתן ולא תדעו צער וכאב .
שמעתי את הראיון בגל"צ, נוגע ללב ומרגש. אבינועם איש מדהים אבל אין נחמה, הלואי שיכולתי. התחברתי ישר לאתר ההנצחה כי הייתי חייבת לראות את דניאל. יפה תואר, כל כך חי שזה כואב. לא שוכחים