ספר אורחים

שאלה אחת בלבד ישאלוך: אם לפני מותך חיית !

…והיה
בהגיע שעתך ללכת…
כי תִיפּוֹל ותִיבּוֹל כעַלֶה בשַלֶכֶת
ולהמשיך לא תוּכַל עוד הלאה…
תִיקָרֵא לעמוד
לפני בית-דין של מעלה.

מוטב שתדע מבעוד יום מה צפוי
אחרת תעמוד שם בראש חפוי.

שם לא ישאלוך אם צברת הון רב
או אם נפלת כגיבור בקרב
אם צדיק או אם רשע היית
שאלה אחת בלבד ישאלוך:
אם לפני מותך
חיית !

אין מילים, משתתף בצער המשפחה

מִסְפֵּד

הַשְכוֹל מִתְהַפֵּך בְּגַנֵּנוּ כְּחֶרֶב.
פּוֹקְדֵנוּ הַשְכוֹל, בֵּית-אֵם וּבֵית-אָב.
עִם שַחַר יָצָא נַעֲרֵנוּ – עִם עֶרֶב – –
בָּא בּוֹקֶר. תַּם יוֹם – הוּא לא שָב.

הָיָה נַעֲרֵנוּ – עֵץ זַיִת מַכְסִיף,
הָיָה – צַפְצָפָה חֲלוּמַת הֶעָלִים.
הָיָה נַעֲרֵנוֹ – אַלּוֹן מַעֲנִיף,
הָיָה הַתָּמִיר בּדְקָלִים !

נוֹלַד נַעֲרֵנוּ בְּצֵל הַגִּלְבּוֹעַ.
רוּחַץ נַעֲרֵנוּ בְּנַחַל חֲרוֹד.
נַעֲרֵנוּ שֶלָנוֹ הַטּוֹב, הַגָּבוֹהָּ.
אֲהַבְנוּך עַד צְחוֹק וּדְמָעוֹת !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – שְדֵה פַלְחָה מוֹרֶקֶת.
הָיָה – עַפְעַפֵּי שַחֲרִית נִקְרָעִים.
הָיָה – כְּתִפְרַחַת תַּפּוּחַ צוֹחֶקֶת.
הָיָה הַבָּשוּם בַּפְּקָעִים !

נִגְמַל נַעֲרֵנוּ לְאוֹר וְלִתְכֵלֶת.
נוֹעַד נַעֲרֵנוּ לִשְבוֹעַ יָמִים.
נַעֲרֵנוּ הַגֵּא, נַעֲרֵנוּ בְּרוֹש-יֶלֶד,
אֵיך זָנַק מוּל חֶרְמֵש הַדָּמִים !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּאוֹרֶן הַחוֹרֶש.
הָיָה – תְּאֵנָה הַחוֹנֶטֶת פַּגִים.
הָיָה נַעֲרֵנוּ – הֲדַס סְבוּךְ הַשוֹרֶש.
הָיָה הלוֹהֵט בַּפְּרָגִים !

הָיָה נַעֲרֵנוּ – בָּבַת-יִזְרְעֶאל,
טִיפְּחוּהוּ תְּכוֹל-שַחַק, מָטָר וְשָרָב.
לְפּוֹעַל-חַיָּיו עֵמֶק-רֵעַ יִחֵל,
יִחֵל וּבָטַח. לא לַשָוְוא ! –

הָיָה נַעֲרֵנוּ – כְּצוּק הַגִּלְבּוֹעַ,
הָיָה – כִּמְעוּף נְשָרָיו נֶאְדָּר –
אַמִּיץ וְנוֹעָז וְגָבוֹהָּ-גָבוֹהָּ
עַד אַחֲרוֹן רְגָעָיו מוּל הַצָּר.

משה טבנקין.

ראי, אדמה

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיינוּ בזְבזנים עד מאד !
בחיקֵךְ, מלוֹן-ברכה, מְעוֹן סֵתֶר, זרע טמנוּ… לא עוֹד
פנינֵי זגוגיות שֶל כוּסמת, זרע חטה כבדה,
גַּרְגֵּר שְעוֹרָה, חֲתוּל כֶּתֶם, שִיבּוֹלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה.

ראי, אדמה, כי היינוּ בזבזנים עד מאד :
פִּרְחֵי פְרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,
אשר נְשָקָתַם השמש מִנְּשִיקָתָה ראשונה,
מַצְנִיעַ חֵן עם יְפֵה קֶלַח, קְטוֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
ועד שֶיָדְעו צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
ובטרם רָווּ טל של בוקר בחלומות-אור נִבְטָם.

הֵא לך הטובים בבנינוּ, נוֹעַר טְהוֹר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדו שֶתִי, אֶרֶג תִקווֹת יוֹם יָבוֹא,
אֵין לנו טוֹבִים מכל אלה. אַתְּ הֲרָאִית ? וְאֵיפה ?

ואת תכסי על כל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בעִתוֹ !
מאה שערים הוד וכוֹח, קוֹדֶש לעם מְכוֹרָתוֹ !
בָּרוך קָרבנם בסוד מות, כופר חיינו בְּהוֹד…
ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאד !

שאול טשרניחובסקי

תל-אביב, 3.9.1938

דניאל אחי, היום ה 4/2/07 בדיוק חצי שנה מאז אותו לילה מקולל.
אני עדיין זוכר את אותה שיחת טלפון שדרכה קבלתי את הידיעה
ואת התגובה שלי "אין מצב שזה דניאל".
אחי כל יום שעובר הכאב לא עוזב אותנו.
כל יום שישי יש מין הרגשה שאולי כן תחזור הביתה עם כל החיילים.
כל פעם שאנחנו מדברים עלייך יש הרגשה של גאווה
כל פעם שמשהו שואל עלייך כולנו נותנים לו את אותה התשובה :
"זה דניאל חבר שלנו".
אני יודע שבמקום כלשהו אתה רואה את ההודעה הזאת ושומר על כולנו.
רק שתדע שאנחנו אוהבים ולא שוכחים.

לא נשכח ולא נסלח דניאל שירן חבר ואח…
בדיוק היום לפני חצי שנה נפלת דניאל -במלחמת לבנון השניה.
חודש לפני המלחמה בילינו יחד, זה היה שבוע שלם באילת עם צחוקים וכיף כמו שרק אנחנו יודעים שבו חגגנו גם ימי הולדתי ומסיבת גיוס לחברים.
אפילו לא העלתי בדעתי שהשבוע הזה יהיה השבוע האחרון שנבלה יחדד .
ועכשיו שאני יושב ורושם את זה וחושב על זה שלא נבלה יחד ושאתה לא פה איתנו גורם לי לעצב .
דניאל רק שתדע שאין אדם יותר גאה בך ממני ושבחיים אני לא אשכח אותך תמיד תהיהי איתי בכל מקום אשר אהיה .

לצערי,אני לא זכיתי להכיר את דניאל שנשמע שהיה בנאדם מדהים,בחור משכמו ומעלה ויפה תואר.אי אפשר להביע במילים צער וכאב כ"כ גדולים ,אז אני רק אומר לכם משפחה יקרה ,תהיו חזקים!!!
משתתפת בכאב האינסופי ומחבקת,אנוכי.

הגעתי לאתר באקראי ובאמצעות קישור של אתר אחר והתמונה שבשער שאבה אותי פנימה. קראתי את החומר המרגש על דניאל המקסים בעצב רב. כשהתחלתי לקרוא את הספדה המרגש של ורדה בשלושים ואחר כך את ההספד המרגש של הסבא, פרץ הבכי ושטפו הדמעות.
מה מתקו חייו לסובביו.
כמה מר מותו בקרב לאוהביו.
ואני, עובר אורח, על עקביו שב
להאזין למנגינה שנקטע בה התיו
להביט שנית לכאב שקיעת שווא
אחבק אתכם תושבי ארץ הכאב
על פסלכם את געגועכם הצורב
לעמוד אש של זיכרון מהבהב
שישתף אותנו בצערכם הנוקב
ובכיסופי התוחלת המאכזבת
לחיוכו שבחוץ ובפנים שידפוק שוב על הדלת

דניאל ועומרי אני לא אשכח אותכם… 4 חודשים אחרי האסון שעצר לנו את החיים עדיין קשה עדיין חושבים ועדיין בוכים…
האזרחות לא קלה במיוחד שאני יודע שלכם לא תהיה אזרחות שלעולם לא תתנשקו תחבקו תראו תריחו ותהינו… אתם מלווים אותי בכל שלב שאני עובר בחיים…
תודה שהייתם גיבורים קטנים שלא יזכו לראות את תרומתם ועשייתם הרבה לטובת המדינה והחברים…

עברו כמעט ארבעה חודשים, ושום דבר לא השתנה.
אני זוכר את הרגע, את השניה שקיבלתי את הטלפון ואמרו לי.
לא האמנתי, זה לא הגיוני. למה דווקא דניאל?
כל יום אני נזכר, חושב, חולם.
על איזה רגע מצחיק בבית ספר, או הנסיעה מקריית שמונה הביתה כששנינו כבר חיילים, או אפילו נסיון לדמיין מה הלך שם, במרכבה.
אף פעם לא נשכח אותך דניאל. תמיד תהיה אצלנו בלב.