ספר אורחים

כשאומרים לכם: "שלא תדעו עוד צער"

"בעצב תלדי בנים" (בראשית, ג, ט"ז)

כשאומרים לכם: "שלא תדעו עוד צער…"
אתם יודעים, עד כמה, ביניהם לביניכם –
רב וגדול הוא הפער
הן כסיל לא יבין זאת… לא אוויל… לא שוטה…
וודאי לא איש בער
סגור הלב ונעול… מוגף לו השער.

כי כשהם אומרים לכם: "אנחנו כל כך משתתפים בצער…"
אתם מרגישים עד כמה כבד היגון,
עמוקה התהום, רחב הוא הפער
אמת כואבת. נוקבת. חוצבת. צורבת. דואבת. שואבת.
חותכת כתער.
כלום אכן, באמת ובתמים, זהו מגש הכסף,
שאליו נתכוונו הנערה והנער ?

לילות קרירים… לילות קרים…   לילות יקרים…
לילות קפואים… לילות צוננים…   לילות מקפיאים…
לילות סומים… לילות חמוסים… לילות כמוסים…
לילוֹת טרופים… לילות קטופים…   לילות רדופים…
לילות שקופים…   לילות כסופים…   הלבנה חצי-סהר
רוגש הלב והומה… מלא רוחות סער
הן איש חכם לא יבין זאת… לא שוטה… אף לא איש בער
אטום הלב וחתום… איש לא יבוא בו, בשער.

כי כשהם מאחלים לך, לך, לכם: "הלוואי שלא תדעו עוד צער"
אתם יודעים… עמוק בתוך הלב פנימה…
כי מרוב קורבנות…
הם אינם מסוגלים אפילו
…לראות את היער.

כל כך כואב הלב,
בלי להכיר אותו,רק לסייר באתר ולקרוא על עליוועל גבורתו גורמים לי להרגיש כעס ועצב בו זמנית.
הלוואי וכל אוהביו יהיו חזקים כפי שהוא לבטח היה רוצה.

ורדה ואבינועם היקרים,
לא הכרתי את דניאל אך כיום אני מרגישה שהוא חלק ממשפחתי.
מאותו יום מקולל ומאותה הזעקה שזעקתי כשנודע לי הנורא מכל,דניאל ואתם במחשבותי מדי יום.
העצב כבד והלוואי שהיה בידי לשנות דבר.
מחבקת ומחזקת אתכם,
צביה שמילוביץ

אל מלא רחמים
מדוע נקטפים הטובים והטהורים ביותר של בני עמנו???
משפחת שירן היקרים, שלא תדעו עוד צער.
כואב ואבל. אלון.

כשאמרו דניאל נהרג, שאלתי מי?
ואז אמרו דניאל שירן ועדיין שאלתי מי?
ואז אמרו דניאל שירן מהשיכבה.. זה עדיין לא צלצל לי מוכר כל כך..
אולי זה השנתיים שעברו מאז סוף הלימודים, אולי זאת העובדה שאני ואתה לא היינו חברים טובים, אולי זה הזיכרון המאותגר שלי..
אמרתי שאני בטח מכיר אותך בפנים..
מיד שהגעתי הביתה פתחתי ספר מחזור ופשוט נדהמתי לראות אותך שם בתמונה.
זה היה רגע של התברות למציאות, רגע של הבנה ועם זאת אי-הבנה.. רגע של חיים אמיתיים אבל רגע של לא ככה אני רוצה שהחיים יהיו..
דניאל, אתה לא הראשון, ולצערי גם לא האחרון.
עד מתי אבות יקברו את ילדיהם?!
ביום זה אני גאה להיות קצין בצבא ההגנה לישראל ועוד יותר אני גאה להיות מי שלמד איתך בשכבה וסיים איתך את התיכון.
רק חבל שאני לא אראה אותך מחר בטקס כשכל החברה יפגשו ויספרו מה עובר עליהם..
דניאל, זכרונך לברכה!
נדב

הלב נקרע והעיניים בוכות
יהיה זכרך ברוך
אמן

אני לעולם לא ישכח לא את דניאל זכרונו לברכה ולעולם לא אתכם משפחת שירן גיא,נגה,אבינעם וורדה אני השתדלתי משתדל וישתדל תמיד להיות לצדיכם ולתמוך בכם אומנם בקושי הכרתי את דניאל אבל שמחתי על כל פעם שיצא לפגוש אותו בייחוד אחרי מותו ואני חושב שאפילו מהמשפטים הבודדים ששמעתי שיצאו מפיו יכלתי ללמוד המון ולהכיר אותו לפחות קצת הלוואי והייתי יכול להכיר אותו יותר הלוואי והייתה לי את ההזדמנות

דן צפריר

לא הכרנו טוב כל -כך… חבל לי כל כ-כך. בן אדם שחכמת חיים עצומה טמונה הייתה בחובו.
פעם אחרונה שנפגשנו הייתי בטוחה שניפגש שוב……
יותר לעולם אני כבר לא אראה אותך. נשארתי עם געגועים ורגשות שלעולם לא אוכל להגיד לך. כי אתה כבר לא פה.
דניאל , הלכת בלי לתת לי הזדמנות להיפרד ממך
אולי עדיף שככה. אני לא נפרדת !
אתה מלווה אותי לאן שלא אלך ובמה שלא אעשה.
יהיה זכרך ברוך

זכיתי רק להתבונן בו בתמונות ולדעת עליו רק על פי הנכתב באתר .
זה הספיק לי כדי להבין שהיה אחד מיני רבים.
אחד מהמעטים.
דמעות מציפות את עייני .
תחושת אי צדק בליבי .
שוקעת בשאלה :" מה היה אילו ?"
זה כאב שלא יחלוף .
זה עצב שלא יעלם.
מרגישה את כאבכם …
איתכם .
אירנה ברגמן ..

למשפחה היקרה של דניאל הי"ד ז"ל
שמעתי עכשיו את סיפורך על דניאל ועל הרגעים האחרונים שלו. הסיפור ממש נגע ללב ומצמרר…בעקבות זה נכנסתי לקרוא עוד קצת על הילד שלכם. אני , כאמא לילדים קטנים יודעת שכל עולמינו הוא בעצם הילדים שלנו – כל כך קשה לשמוע דברים כאלו…

שלא תדעו עוד צער – רותי