ורדה ואבינעם,
יום הזכרון 2019.
הזמן עובר, מי שנולדו כשדניאל נהרג יחגגו עוד מעט בר מצוה ולמרות זאת, אני זוכר וחושב על דניאל. על היום שנולד בהדסה עין כרם, בהיותנו סטודנטים צעירים, על איך ששיחק בין רגלינו כשלמדנו לבחינות הגמר ועל איך שגדל להיות עלם חמודות תכול עיניים ויפה תואר וגם, גם על הרגע שנודע לי שהוא נהרג.
גם כיום כשלדאבוני כבר איני פוגש את אבינעם מדי יום בבית חולים, דניאל חקוק היטב בזכרוני, לא פעם, ברגעי משבר, הוא בא, נותן לי פליק ואומר לי: תכניס את הדברים לפרופורציה.
דניאל נהרג, מות גבורים קוראים לזה, אבל מבחינתי גם אתם ורדה ואבינעם גיבורים. לא נתתם לשכול לגבור עליכם. הוא תמיד יהיה בקרבכם, אבל הוא אינו מה שמאפיין אתכם.
אני בטוח שדניאל היה מתגאה בכם, לו יכול היה.