אבינועם וורדה היקרים,
קצת אחרי חצות עכשיו בפתחו של שבוע חדש. שבוע מיוחד בשבילי. שבוע שבו בפעם הראשונה – לצערי הרב – אחרי עשרים שנה תהיה ליום הזיכרון משמעות אמיתית בשבילי, עם זיכרון של חברים שנהרגו במלחמה בלבנון.
גם אני לוחם בגולני, ואת דניאל לצערי הרב לא יצא לי להכיר. וכשאני חושב על זה זה די מוזר שהוא והמוות שלו מעסיקים אותי כ"כ הרבה. אבדתי במלחמה 2 חברים קרובים אליי מאוד ומשום מה אני מרגיש שדניאל הוא השלישי. המוות שלו מעסיק אותי המון.
אחרי שקראתי את קורות החיים של דניאל זה לא נתפס אצלי שהוא נהרג. אני מסתכל על התמונות ושומע סיפורים מאנשים ולא מצליח להבין. "הוא היה גבר" ו"הוא היה שפיץ" ומהנהן בהסכמה מבלי שאני אכיר אותו אפילו. מבחינתי פשוט הוא לא היה אמור להיהרג. גם כי זה לא מגיע לכם כי אתם עושים רושם של אנשים פשוט מדהימים.
הייתה תקופה אחרי המלחמה שהמוות שלו העסיק אותי המון (וזה די מוזר כי אחרי-הכול אני לא זכיתי להכיר אותו) ואח"כ זה קצת דעך. לא מזמן הפלוגה שלי הייתה בקו מבצעי במוצב פרג. הפלוגה האחרונה שהייתה שם לפני המלחמה הייתה מסייעת 13 (זה לא קשה לנחש, הכיתוב "חיות הפרא" רשום בכל מקום במוצב), מהעמדות העליונות במוצב רואים את הבתים הדרומיים של מרכבה. ואז הזיכרונות על דניאל ועל המוות שלו שבו והציפו אותי. ואני לא מכיר אותו אפילו!!! ניסיתי לשבת עם עצמי ולחשוב על תשובה ולא הצלחתי. אני באמת מרגיש שאבדתי חבר.
ועכשיו שוב הוא איתי, בראש שלי, ביחד עם שני החברים האחרים שלי. בכל פעם שאני נתקל בכתבה על המלחמה, הוא עולה לי לראש, כל פעם שאני קורא תחקיר על המלחמה, הוא עולה לי לראש, כל פעם שאני פוגש מישהו מגדוד 13, הוא עולה לי לראש. ואני לא מכיר אותו אפילו.
אני מסתכל על התמונות וחושב לעצמי שהוא נראה כמו ילד שכל אמא הייתה רוצה, נראה כמו מי שהייתי רוצה שיהיה החבר הכי טוב שלי. כזה שאני מספר לו הכול והוא מספר לי.
אני מסתכל על התמונות שלו וחושב לעצמי שככה נראה ומתנהג לוחם אמיתי בגולני. צנוע, שקט, עוזר לחברים ועושה את מה שמוטל עליו. ואני לא מכיר אותו אפילו.
כרגע אני נמצא בקורס קצינים בבה"ד 1 ואני מרגיש שאני שם בשליחות. גם בשליחות של חינוך וציונות וגם בשליחות של דניאל. באמת שאני לא יודע איך להסביר את זה.
אני יכול לנחש שגם אתם הייתם רוצים שדניאל יגיע לבה"ד 1. אז אתם יכולים להיות רגועים. הוא הגיע לשם. הוא אצלי בלב ובראש.
ואני לא מכיר אותו אפילו.
ומחר בצפירה של יום הזיכרון אני יודע שביחד עם שני החברים הקרובים שלי, דניאל יעלה לי לראש ויציף אותי בזיכרונות שאין לי ממנו.
יהי זכרו ברוך.