שמעתי את הסיפור שלך, אבינעם, בגלי-צהל ולא הפסקתי לבכות. מיד עם פירסום כתובת האתר, פתחתי דפדפן וגלשתי לאתר… מה אפשר לומר? ילד מקסים ומוכשר.
אני כותב שורות אלו ומנסה לחשוב מה עובר לכם בראש – כל יום, כל שעה, כל דקה… הסיבות להמשיך… אתם גיבורים. אני משתתף בצערכם, ומקווה שלא תדעו עוד צער.