כשאמרו דניאל נהרג, שאלתי מי?
ואז אמרו דניאל שירן ועדיין שאלתי מי?
ואז אמרו דניאל שירן מהשיכבה.. זה עדיין לא צלצל לי מוכר כל כך..
אולי זה השנתיים שעברו מאז סוף הלימודים, אולי זאת העובדה שאני ואתה לא היינו חברים טובים, אולי זה הזיכרון המאותגר שלי..
אמרתי שאני בטח מכיר אותך בפנים..
מיד שהגעתי הביתה פתחתי ספר מחזור ופשוט נדהמתי לראות אותך שם בתמונה.
זה היה רגע של התברות למציאות, רגע של הבנה ועם זאת אי-הבנה.. רגע של חיים אמיתיים אבל רגע של לא ככה אני רוצה שהחיים יהיו..
דניאל, אתה לא הראשון, ולצערי גם לא האחרון.
עד מתי אבות יקברו את ילדיהם?!
ביום זה אני גאה להיות קצין בצבא ההגנה לישראל ועוד יותר אני גאה להיות מי שלמד איתך בשכבה וסיים איתך את התיכון.
רק חבל שאני לא אראה אותך מחר בטקס כשכל החברה יפגשו ויספרו מה עובר עליהם..
דניאל, זכרונך לברכה!
נדב