לורדה ואבינעם היקרים!
היום אני וכל אלה שהשתחררו הלכנו לבסיס שרגא ליד נהריה כדי להשתחרר, הייתי אמור להיות הבן-אדם הכי מאושר עלי אדמות כמצופה, אבל כשכל השירות עבר לי בראש נעצרתי כשהגעתי לרגע בו איבדנו את דניאל הי"ד ולא הצלחתי להמשיך. נזכרתי ברגע שישבנו באוטובוס מהבקו"ם לבא"ח גולני והתיישב לידי בחור נאה וחסון. התחלנו לדבר ויצא ששנינו מחיפה. קל לקלוט היה שדניאל בחור טוב ושכדאי לשמור על קשר עם אישיות כזו נפלאה. שאלתי אותו לאיפה הוא רוצה להגיע בגולני והוא ענה לי שלסיירת, שאלתי אותו אם הוא יודע שהגיבוש קשה אבל מבט אחד בגופו ענה לי על השאלה.ואכן שהתברר שאנחנו באותו גדוד ובאותה מחלקה שאלתי אותו איך היה הגיבוש והוא ענה לי שהוא סיים ואין לו מושג למה הוא לא התקבל. לי בכל אופן יצא לטובה שהוא איתי באותו הגדוד ובאותה המחלקה. הכרתי בחור מדהים שבאמת חבל על כל מילה…מי כמוכם יודע. בכל מקרה שתדעו דניאל איתנו בלב עם כל המחזור בכל עת ובכל שעה. התכנון המקורי היה שכשנסיים להשתחרר נאכל ונעלה לקבר אבל לצערינו כבר ירדה השמש ולא יצא שנעשה את זה כולנו יחד.
משפחת שירן היקרה שה" ייתן לכם המון כח להמשיך הלאה ויהי רצון שלא תדעו עוד צער לעולם.
בשם כל החברים,
ירון.