לורדה ואבינעם היקרים
אתמול 15.12.08 כשנפגשנו בלשכת הגיוס לאחר שנים שלא התראנו, התעודדתי מעצם המחשבה שהילדים שלנו מעין וגיא יהיו ביחד בטירונות (על אף הנתק הטבעי שנוצר במהלך השנים).
מהמעט שדיברנו ,סיפרת לי ורדה , על אובדן יקירכם, הבן דניאל.
צר לי שהצטרפתם למשפחת השכול, המחשבה שאתם נאלצים להתמודד עם הכאב הנורא ואיך שהוא להראות חזקים ביום גיוסו של גיא זה משהו בלתי נתפס שמעורר הערצה אליכם.
משתתפת בכאבכם מאחלת לכם שלא תדעו עוד צער ושתזכו להמון רגעים של נחת מילדכם גיא ונגה.
סידס יעל