כשקיבלתי מחשב,מחשבה ראשונה היתה לכתוב באתר של דניאל. ועכשיו אני יושבת
מול המקלדת ואין מילים שיכולות לבטא את הרגשתי.
אני נזכרת בדניאל התינוק(בן יומיים שלושה) כאשר ראינו אותו לראשונה בבקורנו עם גנק בדירת סטודנטים שלכם בירושלים. אני נזכרת בדניאל בן שנתיים או שלוש שלהפתעתה של ורדה,הסכים להשאר אצלנו,הסתתר מאחורי הוילון ושעות שחקנו במשחק "איפה דניאל". ובדניאל עלם יפהפה בבת מצוה בשורש,כשכל הבנות התלחשו מי הוא הבחור הזה. ולבסוף לתמיד ישאר בזכרוני יום שישי הנורא,כאשר סטלה צלצלה ואמרה רק שתי מילים "דניאל איננו".
אני חושבת עליו ועליכם יום,יום,שעה,שעה הייתי רוצה לעזור,להושיע….
אומר רק לאבינועם,ורדה,גיא ונוגה אני אוהבת אותכם,מחבקת אותכם
הנולה