משפחה יקרה!!! כל שנה ביום הזיכרון אני חושבת הרבה על המשפחות השכולות ומשום מה עליכם בפרט. משהו בדמותו של דניאל נחרט במוחי ולא מרפה.
הפנים האלה של הבחור יפה התואר הזה שלא נמצא כבר בנינו ולחשוב על כל מה שהוא היה יכול להיות ועל כל מה שאתם הפסדתם. אני יודעת שלכם הזיכרון הוא לא רק פעם בשנה, אלא כאב שמלווה יום יום שעה שעה. למרות שביכול ממשיכים בשיגרת החיים, מרגישים את האובדן והחסר הנוראי.
דניאל שלכם היה מלח הארץ, בחור משכמו ומעלה עם מוטיבציה אדירה להראות שעלינו להלחם על מה ששייך לנו גם אם המחיר הוא כל כך כואב.
דניאל שלכם יצא לקרב בעיניים פקוחות כשידע שהסכנה אורבת בכל פינה, אבל בכל זאת בחר במה שבחר והלוואי ולו רק מזה תמצאו נחמה לנפשותיכם.
מחבקת אתכם ומחזקת ידכם עם דמעות והלוואי שלא תדעו עוד צער
אמן!!!