לא שכחנו: שְדֵה קֶטֶל
איך הפכה אדמת-לבנון שוב לשדה קֶטֶל ?
איך ניגר בה הדם, לחינם ולשווא, כמו מיץ פֶּטֶל ?
איך בבת-אחת נכרת הוד תפארת חייו, זיו פריחת עלומיו, יפי שפעת תלתליו של דֶקֶל ?
איך הפך מעשה יהיר, בלתי-זהיר, רשלני, קטלני, חלמאי, כושל, מרושל, שלומיאלי, קלוקל
של ראש מכשלה מתנשא, פתלתל-עקלקל-ערמומי-נכלולי-מתפתל-מהתל-נוכל, שלומיאל
למעשה סופני, אובדני, הרה-אסון, כורת-חיים, גודע, גווע, קורע, קוטל.
איך כפה את עצמו על עמו ראש מכשלה נהנתני-תועלתני-אנוכי כנטע זר, כמוֹץ, כקוץ בתחת, כשֶתֶל.
איך הפך בכך על כולנו במהלך תקופה בלהות ארוכה, תקופה סיוטית, כפויה, דוויה, איומה לעומס עצום, לסבל אימים, לאבל כבד, ליגון, לעול, למשא נורא, לנטל.
איך הותיר אחריו פרק זמן כה קצרצר, כה חולף בהיסטוריה
ראייה מציאותית עגומה-עצובה ללא שמץ, טיפת קורטוב של אופוריה.
איך הצליחה ממשלת-מכשלת אפסים-רופסים-טפילים-ננסים,
אזרחים תמימים, אדישים, בלתי-רגישים וטיפשים, בדרך-לא-דרך להכשיל, להמעיד, לנטרל.
איך וכיצד כך הפך לו אזרח קטן בארצו, במדינתו, בחברתו, בקרב עמו
לחסר-אונים, חסר-ישע, נעדר תקווה לחלוטין, עף-נידף-תלוש-מיטלטל