כשאומרים לכם: "שלא תדעו עוד צער"
"בעצב תלדי בנים" (בראשית, ג, ט"ז)
כשאומרים לכם: "שלא תדעו עוד צער…"
אתם יודעים, עד כמה, ביניהם לביניכם –
רב וגדול הוא הפער
הן כסיל לא יבין זאת… לא אוויל… לא שוטה…
וודאי לא איש בער
סגור הלב ונעול… מוגף לו השער.
כי כשהם אומרים לכם: "אנחנו כל כך משתתפים בצער…"
אתם מרגישים עד כמה כבד היגון,
עמוקה התהום, רחב הוא הפער
אמת כואבת. נוקבת. חוצבת. צורבת. דואבת. שואבת.
חותכת כתער.
כלום אכן, באמת ובתמים, זהו מגש הכסף,
שאליו נתכוונו הנערה והנער ?
לילות קרירים… לילות קרים… לילות יקרים…
לילות קפואים… לילות צוננים… לילות מקפיאים…
לילות סומים… לילות חמוסים… לילות כמוסים…
לילוֹת טרופים… לילות קטופים… לילות רדופים…
לילות שקופים… לילות כסופים… הלבנה חצי-סהר
רוגש הלב והומה… מלא רוחות סער
הן איש חכם לא יבין זאת… לא שוטה… אף לא איש בער
אטום הלב וחתום… איש לא יבוא בו, בשער.
כי כשהם מאחלים לך, לך, לכם: "הלוואי שלא תדעו עוד צער"
אתם יודעים… עמוק בתוך הלב פנימה…
כי מרוב קורבנות…
הם אינם מסוגלים אפילו
…לראות את היער.