שלום משפחה יקרה
יש רגעים שהשתיקה יפה להם. בכיתי היום בבוקר מול מכשיר הרדיו באוטו, ואני בוכה עכשיו. כל מה שאומר לא ינחם, כל מה שאומר יהיה פחות מהעצב העצום שבליבי ומדאגה ענקית לכם.
תרשו לי פשוט לשלוח לכם מספר שירים שכתבתי
* * *
את השמש הזאת לא אוכל לכבות לעולם
את הגשם הזה לעולם לא אוכל להפסיק
על כאב בנפשי לא אוכל לגפר לכולם
ואת רוב חלומות כנראה להגשים לא אספיק.
כך שכל החיים הם רק צליל של ציוץ הציפור.
לחיות זה כאילו פתאום להתעורר מחלום.
וברגע הדין תבקש להביט לאחור
ולראות ילדך מנפנף בידו לשלום.
מאז המלחמה
מאז המלחמה השקט לא אמין
ואהבה לארץ אינה דיה יותר
היכן אשאב כוחות כדי להאמין?
היכן אשאב כוחות כדי לא לוותר?
כאן לא נפגע גופי ולא נחרב ביתי
אך התנפצו תקוות לרסיסים גדולים.
רק לב אינו מרפה ללחוש את תפילתי…
מאז המלחמה השקט לא אמין.
נושא הבשורה
הוא יודע הכל, הוא עומד מול הדלת
עוד שניות יפתחו שערי גיהנום…
הוא נושא בשורה להורים המומים.
הוא יאמר: "נפל מות גיבורים".
הוא יודע הכל. הוא שקט ורגוע.
עוד שניות צעקה את השקט תשבור
ואחריה יבואו שנות געגוע
כאב ומבט תמידי לאחור.
הוא יודע, וכובד ידיעתו
מקשה על ליבו ולוחץ מבפנים.
עוד שניות הוא ימסור להם את בשורתו
וישנה את חייהם לעולמים.
* * *
מתוך דמעתיך תצמח שמחה.
מתוך תפילותיך תצמח ברכה.
מתוך בדידותך תצמח אהבה
וכל זה מונח על כפה של תקווה.
רק זה שעמל עבודת עבדים
למען רגעי שמחה בודדים,
רק זה שראה את השכול בעיניו
יזכה בשמחה הגדולה של חייו.
משפחה יקרה. אין כאב שיותר גדול מהכאב שלכם, לא מילים ולא זמן לא יפחותו את הכאב הזה. עם הזמן לומדים לדחוק את הכאב יותר ויותר עמוק ולתת לשגרה לסחוף אותנו. אני מחבקת אותכם חיבוק גדול ומקווה שתמצאו את הכוחות להמשיך יום ועוד יום. אני מודה לכם על שפתחתם בפניי את דלת חייכם. הייתה לי הזכות להכיר ולו מעט את דניאל דרך האתר הזה והייתה לי הזכות לגלות איזו משפחה נפלאה יש לו.
בכבוד רב
אלה