שאול טשרניחובסקי

ראי, אדמה

רְאִי, אֲדָמָה, כִּי הָיינוּ בזְבזנים עד מאד !
בחיקֵךְ, מלוֹן-ברכה, מְעוֹן סֵתֶר, זרע טמנוּ… לא עוֹד
פנינֵי זגוגיות שֶל כוּסמת, זרע חטה כבדה,
גַּרְגֵּר שְעוֹרָה, חֲתוּל כֶּתֶם, שִיבּוֹלֶת-שוּעָל חֲרֵדָה.

ראי, אדמה, כי היינוּ בזבזנים עד מאד :
פִּרְחֵי פְרָחִים בָּךְ טָמַנּוּ רַעֲנַנִּים וּבְהוֹד,
אשר נְשָקָתַם השמש מִנְּשִיקָתָה ראשונה,
מַצְנִיעַ חֵן עם יְפֵה קֶלַח, קְטוֹרֶת כּוֹסוֹ נְכוֹנָה.
ועד שֶיָדְעו צָהֳרַיִם בְּעֶצֶם הַצַּעַר הַתָּם,
ובטרם רָווּ טל של בוקר בחלומות-אור נִבְטָם.

הֵא לך הטובים בבנינוּ, נוֹעַר טְהוֹר חֲלוֹמוֹת,
בָּרֵי לֵב, נְקִיֵּי כַפַּיִם, טֶרֶם חֶלְאַת אֲדָמוֹת,
וְאֶרֶג יוֹמָם עוֹדו שֶתִי, אֶרֶג תִקווֹת יוֹם יָבוֹא,
אֵין לנו טוֹבִים מכל אלה. אַתְּ הֲרָאִית ? וְאֵיפה ?

ואת תכסי על כל אֵלֶּה. יַעַל הַצֶּמַח בעִתוֹ !
מאה שערים הוד וכוֹח, קוֹדֶש לעם מְכוֹרָתוֹ !
בָּרוך קָרבנם בסוד מות, כופר חיינו בְּהוֹד…
ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאד !

שאול טשרניחובסקי

תל-אביב, 3.9.1938