רחל

שְשוֹנִי הזָעִיר… הַפֶּרַח
שֶטִיפַּחְתִי בְּיַד חֲרֵדָה
בְּגִינַת חַיי הַשוֹמֶמֶת,
בְּאַדְמַת חַיי הַכְּבֵדָה.

שְשוֹנִי הזָעִיר ! יָדַעְתִּי,
לא יִמוֹט החוֹק האַכְזָר;
כּל טִיפָּה שֶל טַל לְהַדִיחַ
בְּנִיטְפֵי דְמָעוֹת אֵין מִסְפָּר.

זוֹ הַדֶרֶך – אֲחֶרֶת אֵינֶנָה,
בָּה לַלֶכֶת, לַלֶכֶת עַד תּוֹם;
וְלִזְכּוֹר, וְלָשִיר, וְלִכְּמוֹהַ
וְלִזְכּוֹר דָנִיאֵל, וְלִידוֹם… וְלִידוֹם…

רחל
סוף קיץ, תר"ץ