סֶפֶר שִירַי
צְרִיחוֹת שֶצָרַחְתִּי נוֹאֶשֶת, כּוֹאֶבֶת
בִּשְעוֹת מְצוּקָה וְאָבְדָן,
הָיוּ לְמַחֲרוֹזֶת מִילִים מְלַבֶּבֶת,
לְסֶפֶר שִירַי הַלָּבָן.
נִיגְלוּ חֶבְיוֹנוֹת לֹא גִילִיתִי לְרֵעַ,
נֶחֱשָף החָתוּם בִּי בְּאֵש,
וְאֶת תוּגָתוֹ שֶל הַלֵב הַכּוֹרֵעַ
יַד כָּל בִּמְנוּחָה תְמַשֵש.
רחל
ניסן, תרפ"ז