9 חודשים עברו,ואני יושב בבית.סוף סוף יש לי זמן.ואני מנסה לחשוב על משהו ראוי לומר ולא הולך לי.
יש כל כך הרבה זכרונות ממך,דניאל. מהמסלול,מהמבצעית,ולבסוף מהמסייעת..
אין לי מלים לתאר,כנראה שגם לא יהיו.
אך הכאב היום הוא בדיוק כמו ביום ההוא.אולי יותר.
אבינועם-אל האתר הזה הגעתי במקרה,אני חושב שמוטב לך לפרסם אותו. לפחות בגדוד.שיכירו הצעירים יותר.